נסים זלאיט ציור מופשט|נסים זלאיט ציור אבסטרקט|אמנות מופשטת|ציור מודרני|מופשט|שמן על בד|מופשט לירי|צייר ישראלי|modern abstract art|אמנות מקורית\ - ילדים, אחים ומה שביניהם
דף הבית >> ילדים, אחים ומה שביניהם
 

איך משפט אחד יכול לשנות כיוון של חיים שלמים.

(המשפט הזה שחוזר אלי שוב ושוב)

"מה תעשי עם כל הציורים שלי כשאני כבר לא אהיה כאן?"

כך הוא שאל אותי באותו ערב, לפני יותר מעשור.

ואני ידעתי אז רק מה אני לא הולכת לעשות, אבל לא ידעתי מה אני כן.

מה שידעתי אז שאני לא הולכת למכור את הציורים שלו בשוק הפשפשים (כפי שהוא הציע/אישר/פתר).

ולא אשכח את המשפט שאמרתי אז, ולא זוכרת אם נאמר בקול ממשי או בקול ליבי, "הרי הם כמו אחים שלי, ואחים לא מוכרים בשוק הפשפשים",

ואני בכלל בת יחידה.

 

הרבה ראיונות נערכו עם אבי לאורך השנים. אני צופה בהקלטות שלהם לעתים, לצורך פרוייקט או רעיון כלשהו שעלה במוחי, ושמתי לב שכשאבי מדבר על היצירה שלו הוא מדבר על 'לידה', 'ילדים', 'בית חולים לילדים שצריכים תיקון', 'לתת שם לילד', 'התכוונתי ללדת ילד אחד ונולד ילד אחר' ועוד ועוד. זה עולם הדימויים שלו בהקשר ליצירתו.

 

באחד הראיונות שאני ערכתי לו לקראת הפקת הסדרה "שיחות עם אבי" הוא שאל: "עירית, מי הילדים שלי? איפה הם?" וענה בעצמו: "הם פה, בחדר עבודה שלי!" והוסיף: "על מה אני חולם בלילה? על הבנים שלא נולדו לי? ללללא!!! אני חולם על הציורים שאני הולך לצייר!"

 

אז מה הפלא, אני חושבת לעצמי, שבאופן לא מודע עלתה לה התשובה: "אחים לא מוכרים בשוק הפשפשים".

 

מה הפלא שאני פתאום קולטת, דווקא כאן, בספרד, רחוקה מהבית ומהמשפחה, דווקא כאן אני קולטת שבמוזיאון, ולא משנה מה גודלו, לא משנה מה סוג האמנות המוצגת, לעתים אוהבת יותר את מה שאני רואה, ולעתים פחות, דווקא כאן אני קולטת שבמוזיאון אני מרגישה תמיד כמו בבית?

 

כאן גם עולה המחשבה על אמא שלי. האשה שאתו.

אם הייתי שואלת אותה, היתה ודאי עונה "לא לילד הזה פיללתי".

 

עירית

 
 

כל הזכויות שמורות - עירית דלל זלאיט ©

,אין להשתמש בתוכן או בתמונות מאתר זה למטרות מסחריות או פרטיות
אין להעתיק, לשכפל, לשכתב תוכן או תמונות מאתר זה בכל צורה שהיא כולל מדיה דיגיטלית
.אלא אם כן התקבל אישור בכתב ומראש מבעלי זכויות היוצרים באתר