נסים זלאיט ציור מופשט|נסים זלאיט ציור אבסטרקט|אמנות מופשטת|ציור מודרני|מופשט|שמן על בד|מופשט לירי|צייר ישראלי|modern abstract art|אמנות מקורית\ - הכנר

ZalayetArt | Zalayetgallery

נסים זלאיט ציור מופשט | Zalayet Nessim abstract paintings
אמנות מופשטת מודרנית | Modern Abstract Art 
FacebookGoogle+YoutubePinterest
דף הבית >> הכנר
 

יושבת בחדרי במלון, כאן במדריד, בעיר שהפכה מהר מאוד למקום עוטף ומאפשר עבורי.

חשה עקצוצים לצאת החוצה, לפני שיחשיך לגמרי. הולכת ללא מטרה, סתם משוטטת ברחובות הסמוכים ובסמטאות המקשרות ביניהם. ללא מפה, ללא סימני דרך. סומכת על הדרך שתימצא לה. בחושיי הכיוון ידוע אז הליכה לאיבוד מקבלת משמעות אחרת.

 

לפתע שומעת מרחוק צלילים הכובשים את כולי. צלילי כינור. הולכת לקראתם כמו הולכת לקראת ריח מאפה לחם טרי. והצלילים מתגברים והופכים נגינת כינור יחיד למנגינת תזמורת שלמה. והנה הוא שם, רואה את גופו נע עם צלילי נגינתו, כאחוז דיבוק. עומד וכינורו אחוז בידו, סנטרו המלא, הכפול, נשען על קצהו, מייצב את אחיזתו. עיניו עצומות ואגלי זיעה קלים מכסים את מצחו. והוא מנגן, וכל גופו רב השנים והמשקל זע עם ידו, המעבירה את הקשת על המיתרים, במיומנות רבת שנים, לקולה של תזמורת שלמה, הנשמעת מתוך התרמיל שמאחור. ונשמתי נעתקת. עומדת שם, עוצמת עיני ונסחפת כמו שם, על כסאות התיאטרון בתל אביב. הנגינה מפלחת את נימי נשמתי ומעלה דמעות של חיבור בעיני.

ואני עומדת שם, מביטה בו באיש הזה ותוהה האם היה עדיין עומד שם, מנגן עם תזמורתו, מתחת לעץ ברחוב במדריד, גם אם היה יודע  שבית כינורו לא יתמלא בפרוטות הרבות הנזרקות אליו?

 

ונזכרת במהלך הצילומים של הסדרה "שיחות עם אבי" בקיץ האחרון. שאלתי את אבי אם הוא אוהב להציג בתערוכות, גם אם לא נמכרת אף יצירה? (מה שבדרך כלל קורה בתערוכות שלו). התשובה שלו היתה: "מאוד. אני רוצה להראות לעולם מה שאני עושה. נעים לי שבא מישהו ונותן לי מחמאות על הציור שלי."

ולא מזמן הוא שוב בקש לעשות תערוכה בגלריה חיצונית, לא אצלנו. שאלתי אותו למה? "יש לי עבודות חדשות ואני רוצה שיראו אותן" היתה תשובתו. אבל אנשים באים ורואים אותן כאן, אצלנו בגלריה, הקשיתי. והוא בשלו, "אני רוצה שעוד אנשים יראו".

 

וכאן, במדריד, אני מביטה בו באיש הזה ותוהה האם היה עדיין עומד שם, מנגן עם תזמורתו שבתוך תרמילו, מתחת לעץ ברחוב במדריד, גם אם היה יודע  שבית כינורו לא יתמלא בפרוטות הנזרקות אליו?

כשאני מביטה במעגל האנשים שנצבר סביבו, פניהם מחייכים, מוחאים לו כף והוא קד כמו אולם מלא עומד על רגליו ומריע לו, גופו רועד מהתרגשות ומאמץ, נדמה שאני יודעת את התשובה.

 

 

 

כל הזכויות שמורות - עירית דלל זלאיט ©

,אין להשתמש בתוכן או בתמונות מאתר זה למטרות מסחריות או פרטיות
אין להעתיק, לשכפל, לשכתב תוכן או תמונות מאתר זה בכל צורה שהיא כולל מדיה דיגיטלית
.אלא אם כן התקבל אישור בכתב ומראש מבעלי זכויות היוצרים באתר