נסים זלאיט ציור מופשט|נסים זלאיט ציור אבסטרקט|אמנות מופשטת|ציור מודרני|מופשט|שמן על בד|מופשט לירי|צייר ישראלי|modern abstract art|אמנות מקורית\ - הו ברצלונה, ברצלונה

ZalayetArt | Zalayetgallery

נסים זלאיט ציור מופשט | Zalayet Nessim abstract paintings
אמנות מופשטת מודרנית | Modern Abstract Art 
FacebookGoogle+YoutubePinterest
דף הבית >> הו ברצלונה, ברצלונה
 

הגעתי לברצלונה

אחרי שבוע קסום במדריד.

והרגשות מעורבים.

כבר הייתי כאן מספר פעמים בעבר

והתאהבתי במקום עד כדי כך שכאשר חשתי צורך להתרחק, להתמלא אויר ולנשום רק את מה שאני רוצה להכניס לריאותי, חשבתי על העיר הזו לשהייה של חודש. כל כך טוב היה לי כאן קודם.

"במדריד כבר היית?"

כשעניתי לא, אסע לשם בפעם הבאה, אמרו לי (בעצם לחצו עלי) סעי עכשיו. לא תתחרטי.

עזבו, לא בא לי משהו חדש. לא בא לי התנסויות והתרגשויות עכשיו. אני רוצה מקום לנוח, מקום שאני חשה בו בת המקום ולא אצטרך להוציא בו אנרגיות מיותרות.

"סעי עכשיו. לא תתחרטי."

ואני לא מתחרטת.

 

מתחרטת רק על כך שברצלונה כבר לא מהווה עבורי את מה שהיתה עד כה.

העיר שהרגשתי בה כמו בבית, שהתמלאתי אושר רק מהמחשבה שאני הולכת לחיות בה חודש, כבר לא.

 

נכון, רק הגעתי ואולי יש לכך קשר לשינוי מקום, אבל אני כאן כמעט 24 שעות ולא מוצאת את עצמי.

מנסה לקרא, לטייל בסביבה הקרובה, כלום.

 

עד ש...

 

ניגשתי לדלפק הקבלה במלון וביקשתי מפת רכבות ואתרים.

בום אחד והתאפסתי.

התחלתי לסמן מקומות מוכרים, דרכים המובילות לשם, מסמנת עיגולי עפרון סביב המקומות אליהם אני הולכת לחזור בפעם המי יודע כמה, כמו לחזור הביתה, מרגישה איך השלווה שוב תופסת לה מקום בתוכי.

ואז,

מרחיקה מעט את המפה ומביטה. על סימני הדרך אותם התוויתי, על העוגנים, אלה שהביאו איתם את הרגיעה והנינוחות באופן מיידי כמעט.

 

מוזיאונים.

 

אני עדיין לא יודעת מה יש במקומות הללו שמשרים עלי כזו שלווה עד כדי כך שכל ביקור שלי בהם מעלה בי כל פעם מחדש את הרצון לשכב, ככה על הרצפה, ולהרגיש עטופה ומוגנת בין כל היצירות שמסביב, כאילו חזרתי לרחם אמי.

 

ונזכרתי בביקורה של האוצרת הראשונה אתה יצרתי קשר, בבית הורי.

זה היה עוד בתקופה הרחוקה ההיא, כשעדיין חיפשתי מקום לערוך בו תערוכה לאבי, "רק תערוכה אחת" הוא ביקש,  ולא הצלחתי; היום אני מבינה שלא הצלחתי כי לא בטחתי בי ובדרכי; לא בטחתי מספיק; חשבתי מה יגידו (זוכרים את הפוסט הראשון מתחנת הרכבת?:-) וחיפשתי את האדם בעל ההשכלה בתחום, הקשרים, הידע ובעצם כל מי שחשבתי שיש לו מה שחסר בי, שיוכל לערוך לאבי תערוכה כי אני לא מצליחה. אז היא, האוצרת, הגיעה בפעם הראשונה לבית הורי והמשפט הראשון שהיא אמרה היה: "וואוו, איזה יופי!!!", ואז הוסיפה "אבא שלך תופס הרבה מקום בבית".

 

עד אז לא חשבתי על כך. לא באופן הזה. הרי כך אני חיה מיום שאני זוכרת את עצמי וזה עבורי הדבר הכי טבעי בעולם. לגדול בבית בו כל הקירות מכוסים לאורך ולרוחב בציורים.

 

אז הוא, אבא שלי, אולי תופס המון מקום בבית, אבל אני, כשאני הולכת למוזיאונים, בכל מקום בעולם, תמיד מרגישה שייכת, עטופה, נמצאת במקום הכי נכון לי.

 

נמצאת בבית.

 

עירית

 

 

כל הזכויות שמורות - עירית דלל זלאיט ©

,אין להשתמש בתוכן או בתמונות מאתר זה למטרות מסחריות או פרטיות
אין להעתיק, לשכפל, לשכתב תוכן או תמונות מאתר זה בכל צורה שהיא כולל מדיה דיגיטלית
.אלא אם כן התקבל אישור בכתב ומראש מבעלי זכויות היוצרים באתר